
העכביש שחופר לעצמו בית
רוב העכבישים הגדולים מחכים לטרף. הטרנטולה החופרת עושה משהו אחר: היא בונה לעצמה מחילה באדמה, מרפדת אותה בקורים ובמשי, ויושבת בפתח כמעט בלי לזוז. מן החור הזה היא יוצאת בלילה, והטרף שחולף בקרבתו אינו נדרש לעשות דבר כדי להיתפס.
מחילה של טרנטולה בוגרת היא מבנה של ממש: צינור באדמה שיכול להגיע לעומק של עשרות סנטימטרים, לעיתים עם פתח נוסף, ולפעמים עם דלת של קורים ומשי שנסגרת מאחוריה. היא משמשת בית, מלכודת ואתר הטלה.1

וכשהמחילה מוכנה, מגיעים דיירים שלא הזמינה.

הצפרדע שאורכה שני סנטימטרים
הדיירת השנייה בסיפור היא צפרדע זעירה ממין שונה לגמרי. אורכה כשני סנטימטרים, גופה עגול ורחב, וראשה קצר - ומכאן שמה: צפרדע צרת-פה. היא חיה בתוך עלי השלכת ביער גשם, ואינה חופרת לעצמה דבר.
מזונה הוא נמלים בעיקר, ובעל חיים זעיר כמוה, על קרקע היער, הוא טרף קל. היא גם אינה מתבודדת: את הצפרדעים האלה מוצאים בקבוצות, לפעמים כמה מהן סביב אותו פתח - וזו גם הסיבה שהתצפית בפרו התחילה בשלוש צפרדעים ולא באחת. בעל חיים בגודל הזה, על קרקע היער, נמצא בטווח של נחשים, לטאות, נדלים ועכבישים גדולים - ואחד מהם הוא ממילא הבעלים של המחילה שאליה היא נכנסת.2

קודם יצאו הצפרדעים
לילה, תחילת מרץ 2008. שלוש צפרדעים זעירות מגיחות מחור באדמה ביער הגשם של דרום-מזרח פרו.1
אחריהן יוצאות יותר מעשר טרנטולות צעירות.
לבסוף מגיחה גם בעלת המחילה: טרנטולה בוגרת, גדולה דיה לטרוף צפרדע בלי מאמץ.
זה אמור היה להיות מפגש קצר. עכבישים גדולים טורפים צפרדעים, ובאותו יער ראו החוקרים כיצד מפגשים כאלה מסתיימים. אבל הפעם הצפרדעים התפזרו על הקרקע, הטרנטולות נשארו סמוך לפתח, ואף אחת מהן לא תקפה.
לא היה כאן מפגש מקרי. הצפרדעים חיו במחילה לצד הטרנטולות.

השם הלא נכון שנשאר בסיפור
העדות המדעית הראשונה פורסמה כבר ב-1989. החוקרים רג’ינלד קוקרופט וקית’ המבלר תיארו בדרום-מזרח פרו קשר בין צפרדע צרת-פה זעירה לבין טרנטולה החופרת מחילות. הם זיהו אותן כ-Chiasmocleis ventrimaculata וכ-Xenesthis immanis.3
הזיהוי הזה התקבע, וממנו נולד גם הכינוי הנפוץ “הטרנטולה הקולומביאנית והצפרדע המנוקדת”. אלא שמחקרים מאוחרים יותר הראו כי באתר הפרואני מדובר כנראה בטרנטולה מן הסוג Pamphobeteus ובצפרדע Chiasmocleis royi, מין שתואר רשמית רק ב-2014.4
התיקון אינו פרט שולי. הוא מרמז שאין כאן זוג מינים יחיד ויוצא דופן, אלא דפוס שחזר בקבוצות שונות של צפרדעים צרות-פה ועכבישים גדולים.
איך טרנטולה הורגת
כדי להבין למה השחרור הזה מוזר, צריך לדעת מה קורה בין התפיסה לבליעה. הטרנטולה אינה נושכת מבחירה כמו נחש: היא יוצאת על טרף שחולף ליד הפתח, אוחזת בו ברגליים הקדמיות, מחזיקה אותו מול גפי הפה - ומחדירה דרכו ארס.
הארס משתק את הטרף, ואחר כך מגיע שלב שני: הטרנטולה מחדירה לתוכו נוזל שמעכל אותו מבפנים, ומוצצת אותו החוצה. אין כאן לעיסה. כלומר, בין הרגע שבו הרגליים נסגרות על הצפרדע לבין הרגע שבו אין דרך חזרה יש חלון של שניות - הניסוי מדווח על הפסקות קצרות בתוך החלון הזה.11
וכמה חזק הארס הזה? לאדם הוא אינו מסוכן בדרך כלל; עבור בעל חיים בגודל שני סנטימטרים הוא מספיק בהחלט. מכאן שהשאלה אינה “האם הצפרדע יכולה לשרוד”, אלא “מה גורם לטורפת לא לסיים את מה שהתחילה”.
הטרנטולה תופסת - ואז מרפה
החידה אינה כיצד הצפרדע נכנסת למחילה. בעלי חיים קטנים נקלעים למקומות מסוכנים כל הזמן. החידה היא מה קורה כשהטרנטולה מבחינה בה.
בתצפיות ובניסויים טרנטולות טרפו צפרדעים ממינים אחרים. כשהצפרדע שחיה לצדן התקרבה, הטרנטולה ניסתה לתפוס גם אותה. אלא שלאחר מגע קצר היא הרפתה, בלי לנשוך.5
גם טרנטולות צעירות נצפו אוחזות בצפרדעים, ממששות אותן בגפי הפה ומרפות אותן ללא פגע. בניסוי אחר עטפו צפרדע שטרנטולות נוהגות לטרוף בעור של הצפרדע שחיה לצדן. הטרנטולות תפסו אותה - ושחררו גם אותה.6

מה בדיוק היא מזהה
הממצא מצביע על אות כימי בעור הצפרדע. כשמעבירים את העור הזה לצפרדע אחרת, הטרנטולה אינה תוקפת אותה.
מהו החומר הזה - איש אינו יודע. שלוש אפשרויות עומדות על הפרק: הפרשה שהצפרדע מייצרת בעצמה; חומר שמקורו במזון שהיא אוכלת; או תוצר של חיידקים שחיים על גופה. כל אחת מהן מסבירה למה הטרנטולה מפסיקה לאלתר, אבל אף אחת מהן אינה מוכחת.
מחסה, שומרת ראש ומזון
מבחינת הצפרדע, התועלת ברורה. מחילת טרנטולה היא מקום לח ומוגן ביער שבו יצור שאורכו שני סנטימטרים עלול להיטרף בידי נחשים, לטאות, נדלים ועכבישים אחרים. רוב הטורפים האלה לא יתקרבו לטרנטולה בוגרת.
גם מזון יש שם. שאריות הטרף של הטרנטולה מושכות חרקים קטנים, והצפרדע ניזונה בדיוק מבעלי חיים כאלה.
ב-2008 מצאו החוקרים חמש צפרדעים סמוך למחילה בעלת כמה פתחים. במחילה אחרת נמצאו שבע צפרדעים צעירות לצד שישה עד שמונה עכבישונים. מספרן וחזרתן לאותם מקומות מעידות שלא היו אורחות מקריות.7

ומה יוצא לטרנטולה מזה?
כאן נגמרות הראיות ומתחילה השערה סבירה.
צפרדעים צרות-פה אוכלות נמלים. נמלים עלולות לפגוע בביצי עכבישים ובצעירים שאינם מסוגלים לעמוד מול נחיל. מכאן צמח הרעיון שהטרנטולה מספקת לצפרדע מחסה, והצפרדע אוכלת נמלים וטפילים המתקרבים לביצים.8
יש כמה רמזים לכך. חוקרים מצאו טרנטולות צעירות שנשאו זחלים טפיליים של זבובים. במקומות אחרים נמצאו צפרדעים ועכבישים יחד בחללי עצים שהכילו גם ביצים וצעירים.9
אבל איש לא הראה שהצפרדעים אכן מגינות על הטרנטולות. המאמר המקיף מ-2019 מציג את האפשרות הזאת, ומבהיר שהיא טרם נבדקה.8
לכן נכון לעת עתה לתאר את הקשר כקומנסליזם: הצפרדע מרוויחה, ולטרנטולה לא נגרם נזק ניכר. אם יתברר שהצפרדע מגינה על הביצים, יהיה זה קשר של הדדיות, שבו שני הצדדים מרוויחים.


לא חיית מחמד
ברשת אוהבים לומר שהטרנטולה “מחזיקה צפרדע כחיית מחמד”. הדימוי מושך: טורפת שעירה מגלה צד רך ומאמצת שותפה זעירה.
אין לכך ראיה. אין כאן אימוץ, חיבה או הסכם. יש זיהוי בררני, כנראה באמצעות חומר כימי, ויש שני בעלי חיים המפיקים תועלת מאותו מקום.
ההסבר המדויק אינו מפחית מן הפליאה. הטרנטולה נותרת טורפת שמסוגלת לאכול צפרדעים. הצפרדע אינה יוצאת דופן באומץ; ייתכן שעורה פשוט נושא את האות הכימי הנכון.
אותו פתרון, בשתי יבשות
קשרים דומים תועדו בצפון אמריקה, בהודו ובסרי לנקה. בצפון אמריקה נמצאו צפרדעים צרות-פה במחילות של טרנטולות. בהודו ובסרי לנקה נמצאו צפרדעים וטרנטולות גדולות באותם חללי עצים. בכמה מן החללים היו גם ביצים או צעירים של אחד המינים, ובאחרים של שניהם.10


נראה אפוא שהקשר הזה נוצר יותר מפעם אחת. האבולוציה אינה מתכננת שותפויות. די בצפרדע שאינה נטרפת, במחילה בטוחה יותר מקרקע היער ובעכביש שאינו נפגע מנוכחותה.
אם התכונות האלה עוברות לדורות הבאים, מפגש מקרי יכול להפוך לדפוס קבוע.
עולם קטן מתחת לאדמה
מבחוץ המחילה היא חור באדמה. ליושביה היא עולם שלם: לחות יציבה, ביצים, שאריות מזון, נמלים, זחלים, טורפים ופתח אחד אל היער.
בעולם הזה הגבול בין טרף לשכן אינו נקבע רק לפי הגודל. לעיתים הוא נקבע לפי חומר על העור, ולעיתים אולי לפי נמלה שנאכלה ברגע הנכון.
וזה מה שמאפשר לשני בעלי חיים לחלוק חדר אחד במשך שנים: לא הסכם ולא חיבה, אלא חומר שהטרנטולה קוראת נכון ובזמן.
הדבר המופלא בסיפור אינו שטרנטולה מסוגלת לאהוב צפרדע. הוא שהטבע אינו זקוק לאהבה כדי ליצור שותפות.
הערות שוליים
- סדר היציאה מן המחילה והתצפית מראשית מרץ 2008 מתועדים ב-von May et al. 2019. ↩
- תיאור הצפרדע, תפוצתה ומזונה: הערך Chiasmocleis בוויקיפדיה האנגלית, ומאמרי המינים של הסוג. ↩
- Cocroft & Hambler, 1989, Biotropica 21(1), עמ’ 2-8. ↩
- von May et al. מעדכנים את הזיהוי ל-Pamphobeteus sp. ול-Chiasmocleis royi. ↩
- התנהגות התפיסה והשחרור מתוארת במאמר 2019 על סמך התצפיות והניסויים. ↩
- ניסוי העברת העור מסוכם בסקירת Tetrapod Zoology על עבודתה של Jolene Csakany. ↩
- מקבצי הצפרדעים והעכבישונים ליד מחילות תועדו במרץ 2008. ↩
- השערת אכילת הנמלים והגנת הביצים מיוחסת ל-Hunt 1980 ונסקרת ב-von May et al. 2019 וב-Tetrapod Zoology. ↩
- תצפיות בזחלים טפיליים ובשותפויות מאסיה נסקרות ב-von May et al. 2019. ↩
- מקרי ההקבלה מצפון אמריקה, הודו וסרי לנקה מסוכמים במאמר 2019. ↩
- תיאור שיטת הציד והארס: הערך Theraphosidae בוויקיפדיה האנגלית, וסקירת von May et al. 2019 על התנהגות התפיסה. ↩
מקורות מרכזיים
- Ecological interactions between arthropods and small vertebrates in a lowland Amazon rainforest, Amphibian & Reptile Conservation, 2019.
- Observations on a Commensal Relationship of the Microhylid Frog and the Burrowing Theraphosid Spider, Biotropica, 1989.
- Tiny Frogs and Giant Spiders: Best of Friends, Scientific American / Tetrapod Zoology.
- Tiny Frogs and Tarantulas: An Unexpected Friendship, Royal Society of Victoria.
מקורות התמונות
- טרנטולה ליד פתח מחילה: August Dominus, CC BY-SA 4.0
- טרנטולה ועכבישונים: Beckyhansis, CC BY-SA 4.0
- צפרדע מן הסוג Chiasmocleis: Arnaud Aury, CC BY 4.0
- עכביש ושק ביצים בפארק מנו: Patty Ho, CC BY 2.0
- טרנטולה מצפון אמריקה: Bureau of Land Management, נחלת הכלל
- עכביש חופר מהודו: Dr. Raju Kasambe, CC BY-SA 4.0
- התופעה בפרו: Emanuele Biggi, מתוך von May et al. 2019, CC BY 4.0